פגישה מחודשת עם ציור אחר.
פעם... למדתי עיצוב, עסקתי באמנות והייתי "מוכשרת"
אחר כך הגיע המחשב.
חדוות היצירה הפכה למאבק עם הטכנולוגיה.
חלפו השנים והתמקדתי בארבע יצירות חיי המופלאות ביותר..
מבחינה מקצועית עולם היצירה הפך למעיק
והחלטתי לעשות שינוי.
הפכתי לתרפיסטית דרך מודעות גופנית,
הטיפול הפך להיות הייעוד שלי,
אבל משהו חסר לנשמה...
רותי מרגולין היקרה בקורס "עבודה בצבע ככלי טיפולי"
גילתה לי עולם חדש ומרגש.
הקסם הנפלא שציור ללא ביקורת ובתנאים מתאימים עושה לנפש.
זאת הייתה חווית הלמידה הכי משמעותית שרכשתי בחיי
ואימצתי אותה בחום לחדר הטיפולים שלי.
משם קצרה הדרך לקורס מדריכי ציור אינטואיטיבי
של ד"ר פינקי פיינשטין. – עולם הפוך לגמרי מעולמה של רותי,
אבל הניגודים משלימים ומשם פרץ היצירה אינו חדל.
דברים שכתבתי כהקדמה לתערוכה הראשונה שלי :
אני מכנה את התערוכה שלי "ללא פוזה"
כי זאת אינה תערוכה מתוכננת, אין נושא משותף,
אני מתחילה ציור ואין לי שום מושג כיצד הוא ייגמר,
כל ציור הוא בעצם "אתר ארכיאולוגי" שתחתיו קבורים
מספר ציורים נוספים שאף פעם כבר לא ייחשפו...
זאת פילוסופיה מוזרה אפילו לי, אבל התוצאות נראות.....
אולי הידיעה שהציור הזה יכול בכל רגע להיהרס מאפשרת את האותנטיות.
|
